de Naomi Shemer 1967, version française par P. Gordon (avant 1974)

Dans l'air limpide des montagnes,
A la senteur des pins,
Le vent du soir qui l'accompagne
Mêle un bruit cristallin.

Dans son sommeil d'arbre et de pierre,
Noyée dans sa torpeur,
Elle se dresse solitaire,
Une muraille en son cœur.

Refrain

Jérusalem, ville d'or
Ville de cuivre et de lumière,
Je suis l'humble chantre
De de tes prières.

Jérusalem, ville d'or
Ville de cuivre et de musique,
Je suis la guitare
De tes cantiques.

Nous revoici près des fontaines,
Des places, des ruelles,
Du fond des grottes et des cavernes,
Brillent mille soleils.

Et le shofar, à chaque porte,
Nous invite en écho
A descendre vers la Mer Morte
Par le chemin de Jéricho.

Refrain

Lorsque vers toi mon chant s'élève
Pour chanter ce refrain,
Ton nom sacré brûle mes lèvres,
Comme un baiser de séraphin.

De ma bouche agrée le poème,
De mes doigts, les accords.
Si je t'oublie, Jérusalem…
O toi, ma ville d'or.

Dans les steppes du Néguev,
Brille la rosée.
Dans les steppes du Néguev,
Un homme est tombé.
Son souffle s'envole
Et son cœur s'endort;
Dans ses mèches folles
Joue le vent du Nord.

Frappée de tristesse
Noyée dans ses pleurs,
La vieille se dresse
Et crie sa douleur.
Une larme coule
De l'œil de Maman;
La mitraille roule
Et tue son enfant.

 

בערבות הנגב
רפאל קלצ׳קין

בערבות הנגב
מתנוצץ הטל,
בערבות הנגב
איש מגן נפל .
לא נשם הנער
 ונדם הלב,
את בלורית השער
 רוח תלטף.

הלומת עצבת
ויגון נורא,
אם זקנה ניצבת
ונושאת דברה .
הדמעה ניגרת
מעיני אימך ;

"J'ai perdu ton frère
Dans les profondeurs,
Et j'ai voulu faire
De toi le sauveur.
Ils ne pourront guère
Nous briser encor;
De toutes les guerres
Nous sortons plus forts."

Vers la pauvre femme
Un grand gars marcha,
Et lui dit :"Madame,
Non, ne pleurez pas."
Nos garçons, Madame,
Quand il faut y aller,
Élèvent leurs armes
Comme un mur d'acier.

Devant tous ces traitres
Assoiffés de sang,
Permettez moi d'être
Comme votre enfant.
Dans les steppes du Néguev,
Il a pris sa main.
Ce n'est pas un rêve,
Si vous voulez bien!

את בכורי שכלתי
במצולות הים,
ואותך גידלתי
למגן העם.
הם לא ישברונו
ביגון ושכול ;
הם לא יעקרונו,
בני, למרות הכל.

אז צעד קדימה
נער גבה קומה,
ויאמר לה - "אמא,
אל לך בדימעה "
בחורנו, אמא,
בימי פקודה,
מול שונאינו, אמא,
כחומת פלדה.

מול שודד ומלך
צמא דמים עוין,
תניני ואהיה לך
אנוכי לבן.
בערבות הנגב ,
הוא לחץ ידה .
אם תרצו, חבריה,
אין זו אגדה!

Demain nous voguerons sur l'océan
D'Eilat jusqu'à Chandernagor.
Et sur les cuirassés d'un autre temps
Nous chargerons des pommes d'or.

Tout ça n'est ni rêve ni conte vain,
C'est écrit et la chose est certaine;
Tout ça sera peut-être dès demain,
Et si non demain l'année prochaine.

Demain, dans toutes nos vertes prairies
L'agneau paîtra avec le lion.
Demain, mille clochettes d'euphorie
Retentiront en carillon.

Tout ça n'est ni rêve ni conte vain…

Demain, de mille maisons reconstruites
Des chants s'élèveront sans nombre.
Demain mille gerbes de marguerites
Repousseront sur les décombres.

Tout ça n'est ni rêve ni conte vain…

Demain, quand l'uniforme tombera,
Nos cœurs prendront le garde-à-vous.
Demain chacun, de ses deux mains, pourra
Réaliser ses rêves fous.

Tout ça n'est ni rêve ni conte vain,
C'est écrit et la chose est certaine;
Tout ça sera peut-être dès demain,
Et si ce n'est demain,
Et si ce n'est demain,
L'année prochaine!

מחר אולי נפליגה בספינות
מחוף אילת עד חוף שנהב .
ועל המשחתות הישנות
יטעינו תפוחי זהב .

כל זה אינו משל ולא חלום ,
זה נכון כאור בצוהריים ;
כל זה יבוא מחר אם לא היום ,
ואם לא מחר אז מחרתיים .

מחר אולי בכל המשעולים
ארי בעדר צאן ינהג .
מחר יכו באלף ענבלים
המון פעמונים של חג .

כל זה אינו משל ולא חלום …

מחר יקומו אלף שיכונים
ושיר יעוף במרפסות .
ושלל כלניות וצבעונים
יעלו מתוך ההריסות .

כל זה אינו משל ולא חלום …

מחר כשהצבא יפשוט מדיו ,
ליבנו יעבור לדום .
מחר כל איש יבנה בשתי ידיו
את מה שהוא חלם היום .

כל זה אינו משל ולא חלום ,
זה נכון כאור בצוהריים ;
כל זה יבוא מחר אם לא היום ,
ואם עוד לא מחר ,
ואם עוד לא מחר ,
אז מחרתיים !

version française P. Gordon 2006

Entends-tu ma voix, mon Lointain Absent?
Entends-tu ma voix, de là où tu erres?
Ma voix de sanglots, mon appel ardent,
Par-delà le temps, dictant sa prière.

Il est tant de routes en ce vaste globe,
Se croisant un temps, se perdant de vue.
L'homme a beau chercher, ses pas se dérobent;
Il ne peut trouver ce qu'il a perdu.

Et mon dernier jour est proche déjà.
Il est là ce jour des larmes d'adieu;
Mais je t'attendrai jusqu'à mon trépas,
Comme Rachel son amoureux.

הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, רְחוֹקִי שֶׁלִּי,
הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, בַּאֲשֶׁר הִנְּךָ –
קוֹל קוֹרֵא בְּעֹז, קוֹל בּוֹכֶה בִּדְמִי
וּמֵעַל לַזְּמַן מְצַוֶּה בְּרָכָה?

תֵּבֵל זוֹ רַבָּה וּדְרָכִים בָּה רָב.
נִפְגָּשׁוֹת לְדַק, נִפְרָדוֹת לָעַד.
מְבַקֵּשׁ אָדָם, אַךְ כּוֹשְׁלוֹת רַגְלָיו,
לֹא יוּכַל לִמְצֹא אֶת אֲשֶׁר אָבַד.

אַחֲרוֹן יָמַי כְּבָר קָרוֹב אוּלַי,
כְּבָר קָרוֹב הַיּוֹם שֶׁל דִּמְעוֹת פְּרִידָה,
אֲחַכֶּה לְךָ עַד יִכְבּוּ חַיַּי,
כְּחַכּוֹת רָחֵל לְדוֹדָהּ.